מחשבות על לקיחת מקרה - במקרים לא מילוליים
מרשם הומאופתי טוב תלוי בשני מרכיבים: לקיחת מקרה טובה וניתוח מקרה מדויק.
השני נסמך על הראשון ותלוי בו. הוא תחילת המעשה ההומאופתי. ועל המרכיב הראשון אני רוצה להרחיב מעט ברשימה זאת.
האנמאן בספרו 'האורגנון של אמנות הריפוי' מלמד אותנו שעל מנת לתת את ההומאופתיה המתאימה ביותר עלינו להבין את תמונת המחלה המלאה של הפונה, את הוליסטיות המצב. (אורגנון,סעיף 3)
כל מטופל הוא עולם ומלואו, עולם לא ידוע, עולם שמצריך חקר וגילוי כדי להגיע לשלב הניתוח ואמצעי הריפוי ההומאופתיים. בלקיחת מקרה אנו מתכוונים לאבחון המעמיק בתחילת התהליך ההומאופתי אך יש לא מעט מקרים שבהם לקיחת המקרה נפרסת על גבי זמן, כיוון שממניעי המטופל, הוא אינו יכול להביא את עצמו במלואו במפגש האחד, ואופן הצגת תמונת המחלה היא שונה מאדם לאדם (אורגנון, סעיפים 82-104 ). המורכבות של הנושא, והאינדיבדואליות הגבוהה שעמה אנו מתמודדים, כהומיאופתים, השפיעה במהלך הזמן על התפתחות של דרכים שונות ללקיחת מקרה.
הנמאן (Hahnemann) מנחה כיצד לאסוף את המידע מן המטופל ומבני משפחתו. לשים לב למידע שמתקבל מהתיאור של המטופל אך גם ממידע שמתקבל מהתנהגות וגם מידע שמתקבל מתצפית גופנית (אורגנון הערה סעיף 90).
במהלך השנים התפתחו גישות שונות לקבלת המידע מהמטופל כאשר הקו המנחה הוא לאפשר למטופל להביא את עצמו בצורה המלאה כך שנוכל להבחין בדפוסים הטבעיים הפנימיים והמאפיינים של הפונה.
שאנקרן (Sankaran), הומיאופת הודי, פיתח את ההבנה הזאת לתפיסה רחבה יותר של התחושות הפנימיות, העמוקות ביותר של החולה, בשיטת התחושה (Sensasion) על מרכיביה השונים. שיטה זאת אינה מתאימה לכל מטופל בכל מקום- ישנם מטופלים שיותר מקורבים בהוויתם ובשפתם לביטוי הפנימי שלהם ויש שפחות. כמו כן השיטה השנקראנית נסמכת על יכולת מילולית. אחד הכלים ששנקראן פיתח נקרא "Doodle". הכוונה לשרבוט לא מתוכנן שנעשה ברגע מסוים בתשאול לחדירה לעומק התחושה של המטופל. לאחר השרבוט שנקראן מבקש מהמטופל לדבר על השרבוט שלו.
השרבוט הופך לאמצעי לעקיפת המנגנונים הראציונלים של המטופל. זאת מתוך ההבנה של ניוטון שאנרגיה לא יכולה להיווצר או להיהרס. היא יכולה לשנות צורה. כלומר שהשרבוט הוא ביטוי לא מילולי לדפוס אנרגטי פנימי.
מה קורה כאשר המטופל לא יכול להביא את עצמו בצורה מלאה באמצעות דיבור?
קושי במילוליות עשוי לכשעצמו להיות סימפטום- תלוי בגיל ובהתפתחות. תינוקות, קשישים במצב ירוד עם פגיעות מנטליות, ילדים עם קשיים התפתחותיים החל מלקויות תקשורתיות וכלה בילדים המתמודדים עם לקויות למידה או קשיים רגשיים המעכבים שיחה-אוכלוסיות שונות שאופן לקיחת המקרה מצריך שימוש באמצעים נוספים מלבד מילוליים ללקיחת המקרה.
אפשר לקבל מידע מהורה, בני משפחה או אנשים קרובים אחרים (למשל אנשי טיפול וחינוך) אבל גם מידע זה הוא מידע עקיף שעובר סינון מסוים דרך אותו גורם שני, אובייקטיבי ככל שיהיה.
דינש צ'אן ( Dinesh Chauhan), הומיאופת הודי, מתאר כיצד בעבודתו הוא משתמש בציורים לדובב ילדים להגיע לנושאי עומק שבהם המערכת שלהם עסוקה ומתוך כך לגזור את הדפוסים הייחודיים של הילד. הוא קורא לשיטתו: 'עדות למקרה' כיוון שההומיאופת הוא עד לדפוסים של הילד כפי שהוא מביא אותם בחלום, במשחק, ובציור.
חשוב להדגיש דינש משמש בציורים בשונה משיטה של ניתוח ציורי ילדים בהסתכלות הפסיכולוגית שלהם.
דינש צ'אן משתמש בתבנית מסויימת שמכוונת את התשאול. המטרה היא להבין מה הנושאים התת הכרתיים שמעסיקים את הילד באמצעות חלומות, סיוטים, דמיונות, פחדים, אירועים בחיים שהיו בעלי השפעה עמוקה, התלונה המרכזית (בין אם פיזית או מנטלית- רגשית).
להבנה עמוקה יותר של שיטתו אני ממליצה לקרוא את ספרו Wander With A Little Wonder: Child-Centric Case witnessing
זהו כלי שאפשר להשתמש בו עם ילדים מילוליים וגם עם ילדים פחות מילוליים, אבל רמה מסוימת של תקשורת מילולית נדרשת בכל זאת.
דוגמה למטופלת שנעזרתי בשיטתו של דינש:
ילדה בת 9, אחות בכורה ל4. עם קושי משמעותי בקשב וריכוז בזמן לימודים קוגניטיביים. מפוזרת מאוד. התקפי זעם בבית עם צרחות וטריקת דלתות. בעבר בבית הספר התקפי השתוללות והתנהגות פרועה בעקבות מורה שהתחלפה בכיתה א: באמצע שיעור לעמוד על השולחן. לזרוק חפצים באמצע שיעור. ילדה יצירתית ויוצרת. יכולה שעות להיות מרוכזת בעולם היצירה שלה, או בקריאת ספרים. באבחון אני מתרשמת מילדה דקה, רזה וארוכה לגילה, עדינה, שברירית, מדברת מעט ובשקט. מרוחקת מאמה. המופע בקליניקה שונה מאוד מתיאור האם.
האימא ספרה שההורים התלבטו יחד עם הגננת אם להעלותה לכיתה א בגלל חוסר בשלות רגשית. ושזאת כנראה הייתה טעות כי עד כיתה א הילדה הייתה ילדותית אבל "בסדר גמור". האימא התלוננה שהילדה רוצה רק לשחק ולא מעניין אותה שום דבר אחר.
בפגישה הילדה ציירה עוד ועוד בתים מפורטים וצבעוניים בפרטי פרטים תוך הקפדה על הפירוט אך ללא הקפדה על דיוק.
כשבקשתי שתספר על הציורים היא ספרה שמאוד אוהבת לצייר בית, שיהיה יפה. זה מה שהיא אוהבת לצייר, לא רק בפגישה איתי. גם עם הבובות זה מה שהיא אוהבת לשחק: לבנות ולארגן בית. היא כל כך משקיעה בבניית הבית שלא נשאר לה זמן לשחק ממש. לפעמים זה בעיה כשיש חברה שרוצה לשחק משהוא אחר והיא מסכימה לה כי כי היא לא רוצה שהיא תעזוב אותה.
גם בהפסקה היא משחקת מה שהחברה רוצה כדי שהיא לא תעזוב אותה.
לאחר 5 ציורי בית - שונים אך מפורטים וצבעוניים באותה מידה- בקשתי שתספר את הסיפור של הציור שציירה. הילדה ספרה על משפחה, אימא אבא וילדה שישנים בבית. אימא ואבא שכחו את הילדה והלכו. הילדה יצאה לבד לחפש מה לאכול ומצאה.
היה מעט מאוד מלל כל הפגישה, אבל המלל היה מדויק, דבר שאפשר הבנה טובה יותר של הנושאים שעלו בלקיחת מקרה:
-
שינוי שהתרחש בנקודת זמן מסוימת
-
תנועתיות גבוהה
-
אלימות מתפרצת
-
עדינות ורכות
-
בית
-
שאיפה ליופי
-
תחושת נטישה
-
עצמאות
-
הילדה קבלה את הרמדי Lim-b-c.
-
מעט דיבור ובכל זאת באמצעות תצפית אפשר להגיע לעומק ולדיוק
הנמאן מחזיר אותנו להתבוננות עמוקה בחולה במחלתו Unprejudiced observer (התבוננות בלתי משוחדת. סעיף 3, 4, 99 ועוד ). האנמאן דורש מאתנו לחדד את יכולת ההתבוננות הבלתי משוחדת שלנו. זהו כלי יקר, חיוני שאי אפשר בלעדיו, שמאפשר לנו כהומיאופתים לראות גם את הלא מילולי.
כלי התצפית הוא כלי מורכב: הוא כולל בתוכו תצפית "יחפה", נאמנה עד כמה שאפשר של תיאור עובדתי ללא אינטרפרטציות אישיות של המתבונן. יחד עם זאת ההומיאופת נדרש לקיים קו מחשבה מקביל. תצפית פנימית שמעלה את התחושות שההומיאופת חש מול אותו מטופל, בין אם תינוק ובין אם בוגר. מה ההתרשמות שעולה בי, ההומאופתית, מול המטופל הספציפי? אלו תחושות מתעוררות בי? האם הוא מעורר חיבה? דחיה? רצון לקשר? האם אני מתרשמת שהוא שברירי? חש בטוח? מבוהל? ועוד ועוד- ויחד עם זאת להיות ערים לפרשנויות מוטעות. עלינו להיות ערים לחלק הזה בנו.
אמצעים לא מילוליים, תצפיתיים, בהתנהגות
למשל שפת התינוקות היא שפה לא מילולית אך מגיבה לשפה ולתקשורת. הרפרטורי (אינדקס הסימפטומים)
מלמד אותנו להסתכל על דקויות כגון:
תינוק שמעדיף לינוק רק מצד שמאל יתרגם ברפרטורי ל- Generalities Sides Left
שאלת דפוס האכילה של התינוק מתרגמת להרבה מרכיבים:
יניקה מהירה וקצרה שממנה התינוק שבע? יניקה לזמן ממושך? הרדמות תוך כדי יניקה? התעוררות לאחר שמנתקים אותו מהשד? רעב מאוד מיד לאחר יניקה? תאבון ירוד? יונק מעט ושבע מכך?
הרפרטורי מאפשר לנו להסתכל ולבחון בדקויות התנהגויות שונות: דפוסי האכילה, שינה, זיעה, יציאות, תגובה לרחצה, תנועות לא רצוניות, מאפייני הצואה, הבעות פנים, סוג תקשורת שהתינוק יוצר עם הסביבה ועוד מאפיינים רבים שברורם יוביל לדפוס הספציפי שהתינוק מבטא ומתבטא דרכם.
ילדים שבגלל קשיים התפתחותיים שונים השפה המילולית מוגבלת מבטאים את דפוסי האנרגיה שלהם בדרכים שונות. במקרה שלהלן הילד "התנהג" את האנרגיה, ביטא במצבים הפיזיים, ובהתדרדרות המנטלית. כתוצאה תחושתו הפנימית הייתה לא נגישה באופן ישיר. נעזרתי בציור כמעקף מכשולים, כדי לעקוף את המנגנון הדיבור וההבעה שלקויים אצל הילד הספציפי, ובכל זאת להגיע לחוויה הפנימית שלו.
התנהגות: ילד בן 10 עם התקפי זעם ואמוק לא נשלטים. עם אלימות וקללות כלפי כל מי שבסביבה. עם ירידה קבועה מתמשכת והולכת ביכולות המנטליות: מתקשה בהבנה בעל פה, בקריאה, בדיבור נתקע. לא מצליח להסביר את עצמו. משפטים מקוטעים. לא ברורים. לא זוכר מה אמר או מה אמרו לו. יחד עם זה אני מתרשמת מזיק של הבנה בעיניים. הוא בתהליך התדרדרות מנטלית, ער לכך, וחרד ממה שקורה לו.
פיזית: סבל מתולעים לאורך שנים וירידה הולכת וגדלה בראיה.
האימא מתארת מצב שהוחמר בעקבות אירועים מלחמתיים בקיץ לא רחוק ממקום מגוריהם.
לשאלתי את הילד מה מפריע לו, מה הוא רוצה שיהיה שונה הילד לא מצליח לענות. נהיה מתוסכל. כועס. נע בחוסר סבלנות בכיסא אבל לא קם. מכסה את הפנים עם הידיים. אומר: אני לא יכול להסביר. הצעתי דף. אמרתי לו: אתה לא צריך להסביר. פשוט תצייר. והילד צייר: הוא חצה את הדף לשניים בקו וסיפר תוך כדי: את רואה? זה אני. יש לי קו באמצע. חלק זה V וחלק זהX. בקשתי: ספר לי עוד על זה. הוא המשיך: הבעיה שלי שאני לא יודע מה להחליט. חלק שלי רוצה שאני אעשה רע וחלק שלי רוצה שאני אעשה טוב ואני לא יודע למי להקשיב. ואני כל כך רוצה להיות טוב.
הוא המשיך ופרט היבטים נוספים בציורים הבאים: יש את החוץ ואת הפנים. יש בי הרבה חלקים בפנים. החלקים בפנים הם לא קשורים (אחד בשני).
בעזרת רפרטורי, הכרת מתריה מדיקה, הבנת רעיון הSensation והפתולוגיות הספציפיות הילד קבל Anacardium.
מקרה שבו התצפית הייתה הכלי המרכזי להבנת מטופל:
בן 4, אח אמצעי. התלונה: עיכוב התפתחותי, הפרעת קשב, אטופיק דרמטיטיס בגפיים, בטן, גב וישבנים.
תצפית: גוף רזה וקטן לגיל. ראש גדול, גפיים צנומים. מרכיב משקפיים עבות עם מסגרת כבדה, שמחליקות על האף. שיער סתור. פנים מלוכלכות בנזלת ובאוכל. דיבור לא ברור, דיבור ג'יבריש. יוצר קשר עין לזמן קצר. בתנועה ברחבי החדר. גירויים שונים מושכים את תשומת הלב: חתיכת גיר על הריצפה, מדבקה קטנה על לוח, צעצוע- על כל דבר מתעכב לרגע וממשיך בתנועה ברחבי החדר. לא עוצר לשחק. לא מפסיק לרגע לזוז. מרים צעצוע קטן ומכניס לכיס. אמא מעירה שיוציא מהכיסים. מוציא. אחרי כמה רגעים מכניס שוב לכיס משהו אחר. אוכל במבה- השקית נופלת והתוכן מתפזר. מתגרד. אמא מציינת: תמיד נופלים לו דברים מהידיים גם באוכל, ובמיוחד שתיה. מבקש ללכת לשרותים. אמא מציינת שהיא צריכה להשגיח כדי שלא ישחק עם המים.
התרשמות: התנהלות כאוטית, ללא מרכז וכיוון. עצב.
אטופיק דרמטיטיס בגפיים, בטן, גב וישבנים- הרבה סימני גרד וגלדים. עור יבש ומלוכלך.
מידע מהורים: משתעמם מהר. לא מתרכז באף פעילות. כשרוצים שיתרכז צריך להיות בתנועה. נופל הרבה. רוחץ ידיים עשרות פעמים ביום. נעלם להמון זמן בכיור. מאונן הרבה. אומר להורים: תודה שאתם שומרים עלי, תודה שאתם קונים לי דברים. מאוד קשה להיפרד בבוקר בגן או כשבאה ביביסיטר, גם אם זו סבתא. עדיין לא הצליח להבין את השגרה של הגן. בבית הרבה מריבות עם האחים, שמתלוננים עליו שהוא מציק ונוגע בחפצים שלהם. קינאה עם האחים. הרבה מבקש שנרים אותו אע"פ שגדול ויודע ללכת. מאוד אוהב חיות אבל מחזיק בהם וגם באנשים בחוזק שלא נעים.
מידע מהגננת: מטפס באופן מסוכן, לא מודע לסכנה. גם כשקוראים בשמו יכול שלא לשמוע. עושה מה שמתחשק לו. לא ברור מה שומע ומה לא, מה מבין ומה לא. בדיקת שמיעה- תקינה. מאוד פסיבי. יכול לענות תשובות לא קשורות. לא משחק עם ילדים אחרים. בגן מסתובב ללא מטרה. זקוק לתיווך צמוד.
מתוך המפגש עלתה תחושת חוסר התוחלת ותחושת הבידוד של הילד מהאנשים הסובבים. בהתנהלות בלטה חוסר המכוונות בכל פעולה ועשייה: מעין שוטטות חסרת מטרה או רצון. דבר ללא הפקת משמעות מההתנהלות. קבלתי חיזוק להתרשמות שלי מתיאורה של הגננת.
בעזרת רפרטורי, הכרת מתריה מדיקה, הבנת רעיון התמות, והפתולוגיות הספציפיות הילד קבל Musca-d.
הילד נעזר ברמדי זו ומתקדם בעזרתה כבר שנתיים וחצי: חל שיפור בדיבור, בהבנה, בקשב ובמיקוד, ביכולת הלמידה, בקשרים החברתיים, ביכולות המוטוריות וגם בעור. רחיצת הידיים נעלמה, האוננות פסקה. כאשר הילד הגיע לטיפול הפרוגנוזה היתה שהילד ילמד בבית ספר מיוחד. כעת ישנה התלבטות אם ילמד בכיתה רגילה או כיתה מיוחדת, הוא שמח,יש לו חברים והוא בריא.
נסיים עם משל ההינדיק של ר' נחמן מברסלב (עם קיצורים):
פעם אחת בן - מלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק (תרנגול - הודו), וצריך ליישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל לרפאו.
והפשיט גם כן את עצמו ערום. וישב תחת השולחן עם בן המלך ואכל. ושאלו בן- המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו מה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.
אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם –ההינדיק לבן – המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותנת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף- כל – פי – כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. וכן עם שאר הבגדים.
ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? ואכלו.
ואחר- כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.
המעשה ההומאופתי הוא מרתק, מסקרן ומפעים כל פעם מחדש. בכל פעם מחדש אנחנו נדרשים לפתוח את עצמנו לתפוס בשכל וברגש: מי הוא האדם שמולי? מה החולי שלו? מה מבקש ריפוי? כפי שאנשים שונים זקוקים לתרופות הומאופתיות שונות, שמבטאות את הייחוד הספציפי במחלה, כך גם אנשים שונים זקוקים לתשאול שמתאים למקום שבו הם נמצאים - כדי שיוכלו להביא את עצמם בצורה המלאה ביותר בכדי שיוכלו לשוב לבריאות.
ביבליוגרפיה:
Borkar Ashok Dr Pathology Factor in Remedy Selection 2013
Samuel Hahnemann Dr Organon of Medical Art, , sixth edition 1842
Dinesh Chauhan A Wander With A Little Wonder: Child-Centric Case witnessing, 2010
Farokh Master Clinical Observations of Children Remedies 2006
Complete Repertory MacRepertory תוכנה
סיפורי מעשיות ברסלב ויקיטקסט
מיכל בר-יעקב, מרצה במכללת פעימה.
RCHom
054-4585505
חטיבת הראל 28 מודיעין